אולם: AT&T center.
ביתם של הספרס, כמו גם של הסן אנטוניו רמפייג' מליגת ההוקי, מאכלס 18,418 אוהדים נלהבים, אורחים מאוהיו התלוננו בעבר על בעיות מיזוג.

מאמן: גרג פופוביץ', מאז 1996 בעל פחות או יותר כל השיאים למאמנים שקיימים כולל הכי הרבה ניצחונות, הכי הרבה עונות מנצחות ברצף, הכי הרבה שנים באותה הקבוצה מכל המאמנים בכל ענפי הספורט בארה"ב וכיו"ב.

ג'נרל מנג'ר: בריאן רייט, לראשונה זה 15 שנה תפקיד זה לא יוחזק על ידי אר סי ביופורד שקודם לתפקיד ניהולי בתאגיד ספרס ספורס אנד אינטרטיימנט. רייט החל את קריירת ה-NBA שלו כעוזר ג'נרל מנג'ר בפיסטונס, שם ניהל את תהליך הדראפט של הקבוצה, לאחר שנתיים עבר לספרס כעוזר ג'נרל מנג'ר וכעת הוא מקודם לתפקיד הבכיר.

העונה שעברה: מאזן 34-48, מקום שביעי במערב, הפסד לנאגטס 4-3 בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

זאת הייתה באמת אחת מעונות ה-NBA המוזרות שאני זוכר מאיזשהי קבוצה ב-NBA, שלא נדבר על סן אנטוניו עצמה.

העונה נפתחה לאחר פרישתו של מאנו ג'ינובילי ועזיבתו של טוני פרקר, תום עידן מפואר בתולדות הספרס, אבל בעוד קבוצות אחרות בוודאי היו הולכות לפירוק והרכבה, בספרס כבר הייתה תכנית מגירה מוכנה לבנייתה של עוד קבוצה מנצחת.

הם שלחו את קוואי לאונרד ודני גרין בתמורה לדרוזן ופולטל מטורונטו ויחד עם למרקוס וקבוצה של צעירים מוכשרים, התכוננו להסתער על המערב שנחלש בצורה משמעותית. אלא שפציעות פגעו קשות בקבוצה כשמארי החמיץ את העונה כולה, דריק וייט החמיץ את פתיחת העונה והתכניות של הספרס נראו בסכנה.

אלא שהספרס דווקא פתחו את העונה היטב, הגיעו אל המקום הרביעי, רק כדי לצלול משם עם שורת הפסדים כולל 3 תבוסות במעל 30 הפרש בטווח קצר, אבל לאחר פגרת הפלייאוף הקבוצה התאוששה עם 9 ניצחונות רצופים ומאזן 8-15 שאפשר להם להגיע לפלייאוף.

לא רק שינויי המומנטום לאורך העונה היו מוזרים אלא הדרך שבה הם הושגו. הספרס זרקו הכי מעט שלשות מכל קבוצה אחרת בליגה, הקצב שלהם היה 22 בליגה, הם היו במקום ה-24 בזריקות עונשין והובילו את הליגה בזריקות מחצי מרחק. נתעמק בנקודה הזאת בהמשך כי נראה שהיא לא הולכת לשום מקום.

למרקוס סיים עוד עונה טובה עם 21 נקודות ו-9 ריבאונדים למשחק, דרוזן הוסיף 21 משלו, 6 ריבאונדים ו-6 אסיסטים, אך התדרדר מ-1.1 שלשות למשחק עונה קודם לכן ל-0.1 בלבד, ואף לא שלשה אחת ב-2019. רודי גיי היה משמעותי מאוד כשהיה בריא (שיחק 69 משחקים) עם 14 נקודות ו-7 ריבאונדים, כאשר גם בלינלי, פורבס, ברטנס ודריק וייט תורמים. פולטל היה אכזבה מסויימת, לפחות מבחינתי, ויהיה מעניין לראות איזה תפקיד הוא יקבל בעונה הקרובה.

שחקנים משמעותיים שעזבו:

דיוויס ברטאנס, דנטה קאנינגהם, פאו גאסול.

שחקנים משמעותיים שהגיעו:

לוקה סמניץ' וקלדון ג'ונסון (דראפט), דמארה קרול, טריי ליילס.

חמישייה צפוייה:

דיונטה מארי, דריק וייט, דמאר דרוזן, למרקוס אולדריג', יאקוב פולטל.

על אף קריסת עסקת מוריס שהבריז לאחר שכבר סיכם לשנתיים (מי מעדיף את הניקס, מי?), נראה שהספרס התחזקו העונה.
לא אדבר הרבה על הרוקיז כי לא ראינו מהם הרבה עדיין, אבל התוספת של קארול יכולה להיות משמעותית מאוד כשהוא מוסיף קליעה והגנה לקבוצה שזקוקה מאוד לשתיהן. הפרידה מברטאנס, מהבודדים שסיפקו קליעה בקבוצה, הטרידה רבים, אבל אני חושב שהספרס, עם התוספות של העונה והחזרה של מארי, היא קבוצה חזקה יותר מבעונה שעברה גם כך.

מחליפים:

מילס, פורבס, דמארה קארול, רודי גיי, טריי ליילס, בלינלי, לוני ווקר השלישי והרוקיז.

מה צפוי לנו העונה:

היו כמה דברים מוזרים בספרס של העונה שעברה שרלוונטיים גם לעונה הנוכחית – קודם כל, הספרס הלכו הפוך מהליגה בבחירת זריקות – מעט שלשות (אבל באחוזים טובים), המון זריקות מחצי מרחק (באחוזים מצוינים) וכאמור גם קצב נמוך יחסית. הדבר המוזר הנוסף היה שהחמישייה השנייה הייתה יעילה יותר מהראשונה בחלקים ניכרים מהעונה.

למה זה קרה? אם אני צריך להיכנס לראש של פופוביץ' וביופורד, אני משער שהם הסתכלו על הסגל שבו נמצא למרקוס אולדריג', ואז הסתכלו על האפשרויות לטרייד של קוואי לנארד, ובפניהם לא עמדה שום אפשרות שהייתה בונה אותם להיות קבוצת קליעה משמעותית או קבוצת ריצה משמעותית. יחד עם הירידה החדה בכושר הקליעה של גרין, וההזדמנות להביא כוכב כמו דרוזן, הספרס פשוט החליטו ללכת לכיוון ההפוך מהליגה – לבנות קבוצה שמנצלת את העובדה שכולם רצים באטרף על קשת השלוש, ומתכווצים בטירוף לצבע, בעוד אזור חצי המרחק הוא אזור פנוי יותר לקליעה, אומנם קליעה פחות יעילה בממוצע, אבל האם היא פחות יעילה גם כשהשחקנים שלך הם קלעי חצי מרחק נהדרים?

כשמסתכלים על העונה שעברה של הספרס מבינים שלא בהכרח, גם בתקופות הפחות טובות ההתקפה של הספרס הייתה נהדרת וניפקה מספרים מספקים, הבעיה הייתה בהגנה, בעיקר כתוצאה מכך שהיא איבדה את מרבית הגארדים השומרים שלה. העונה עם מארי, בתקווה, ועם דריק וייט כשיר ההגנה בקו האחורי אמורה להשתפר מאוד.

ההערכה מדברת על כך שהספרס יפתחו עם שני גבוהים אבל יתכן מאוד שבדומה לעונה שעברה, החמישייה הזאת תשחק את 6 הדקות הראשונות בכל מחצית כאשר ביתר הזמן ישחקו חמישיות גמישות יותר.

יהיה מעניין לראות, אם כן, באיזו תדירות תשתמש הקבוצה בהרכב של שני גבוהים, האם היא תעודד את דרוזן לזרוק יותר שלשות והאם מארי יפתח סוג של קליעה סבירה מחוץ לקשת, או שהספרס ימשיכו להיות הקבוצה ששונה מכל יתר הליגה בבחירת הזריקות שלה.

שימו לב ללוני ווקר שקלע 30 נקודות למשחק בליגת הקיץ, ונראה שהוא מביא סוג של אתלטיות שלספרס אין ממש כך שהוא בהחלט עשוי לזכות ליותר דקות העונה.

תחזית אופטימית:

מה צריך לקרות?

1. העיקר הבריאות – אולדריג', דרוזן ולפחות מרבית הגארדים שומרים על בריאות לאורך העונה.
2. חזרה להגנה – מארי הופך את הספרס לאחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה ומזכה את עצמו במקום בחמישיית ההגנה של השנה, והוא ודריק וייט הופכים לצמד רוטווילרים אימתני.
3. שתי חמישיות מנצחות – הספרס מעמידה למעשה שתי קבוצות שונות לחלוטין, האחת הגנתית איטית שמתבססת בעיקר על קליעה מחצי מרחק, והשנייה מהירה, קולעת ואתלטית ויכולה להוביל ריצות מהספסל.

54 ניצחונות נותנים להם את המקום הרביעי המפתיע, כשהם מקדימים את הרוקטס והג'אז, בסיבוב הראשון הרוקטס עם הכימיה המתפוררת בין הארדן לראס מובסים והספרס מוצאים את עצמם בחצי גמר המערב, שם הם חולפים על פני הנאגטס בנקמה על העונה שעברה, ונעצרים בגמר המערב מול האקס מלוס אנג'לס.

תחזית פסימית:

האחוזים מחצי מרחק יורדים, קליעה משלוש אין, ההגנה אומנם משתפרת אך לא מספיק ומסתבר שמארי לא ממש חזר מהפציעה כמו שכולם קיוו. הפליקנס נותנים עונה טובה מהצפוי עם זיון והקבוצה הצעירה שלהם שעוברת את הספרס ברגע האחרון כדי לסיים במקום ה-8 ולקטוע את רצף הפלייאוף של הספרס.

תחזית ריאלית:

סביב 50 הניצחונות, מקום 7 במערב והדחה בסיבוב הראשון.